לא בכל יום מגיעה לתל-אביב כוכבת מוזיקה שחורה מבטיחה מחו"ל שנמצאת בדרך לפריצה הגדולה (ולא אחרי שכבר כובתה "ההבטחה"), לא בכל יום ה"בארבי" מתמלא בהמוני אנשים בהופעה שמשלבת ראפ, היפ-הופ, ספוקן וורד וג'אז, וגם לא בכל יום אני הולך להופעות של הז'אנר – אבל הלילה הייתה הצטרפות מקרים מיוחדת שגרמה לכל אלה לקרות, למזלי.
"נוניים" NONAME (כאן –> הסאונדקלאוד) בת ה-25, כך מסתבר, פועלת כבר כמה שנים מאחורי ומלפני הקלעים של סצינת המוזיקה השחורה של שיקגו, תחילה כאמנית "ספוקן וורד", ובהמשך הסגנון שלה השתכלל לכל ההשפעות שצוינו מעלה והבשיל לכדי המיקסטייפ המצוין שהוציאה השנה, Telefone (לחצו להאזין ביוטיוב).
כרזת המופע – נוניים בבארבי, 8.11.16
תראו, היפ-הופ הוא לא בדיוק כוס התה שלי, אבל נוניים היא יותר.. איך לומר זאת? קלה לעיכול, מחליקה באוזן, פואטית. גם אם עדיין אינה יצירה שלמה ובטוחה בעצמה, בהוצאה הזאת – שמשלבת הקלטות מהשנים האחרונות עם השפעות כמו אריקה באדו ולורן היל והופעות אורח של חברים בולטים מהביצה של שיקגו – יש ניצנים של יופי, חדשנות וסקרנות יצירתית שממצבות את נוניים כפרח נדיר בגינה המוזיקלית הזו. ועדיין, כשאמרתי שאני הולך להופעה שלה, כל החברים הרימו גבות ושאלו "מי?".
ההגעה שלה לישראל כחלק מ"טור" אירופי הייתה ההזדמנות שלי לבוא לראות מקרוב, להיווכח במו עיני בפלא. ובכן, הכל היה מאוד מרענן. החל מהקהל, שהורכב מהיפסטרים שהקפידו לצייץ על ההופעה בטוויטר, ראפרים דמיקולו מצפון תל-אביב וילדי היפ-הופ לבנים מבית טוב עם קפוצ'ון על הראש; דרך הופעת החימום המקומית (המצוינת!) של החיבור שלא הכרתי בין המוזיקאית המשוכללת קרן דוניץ (KerenDun) שהיממה על הסקסופון ועל המגניבות, ו-CohenBeats, המפיק מיכאל כהן מההרכב כהן@מושון. בניגוד לעובדה שהיפ-הופ בעברית נוטה להישמע לי מאולץ, כאן הייתה איזו טבעיות נעימה ונשמע לרגעים שהדבר הזה בעצם כן יכול לעבוד גם בעברית, וגם בלייב, ואפילו להיות פאן. או שאולי זו הייתה השפעת האלכוהול.
הבארבי, אמש. לא בכל יום מתפוצץ בהופעת היפ-הופ / צילום: עמיר תדמור
בכל אופן, בהמשך עלתה לבמה הפתעה בדמות הופעת חימום נוספת – הפעם של אקניה (שהקפידה להדגיש – "כמו המדינה קניה עם A בהתחלה"). בחורה עם נוכחות גדולה שהתגלתה בהמשך גם כבעלת לב ונשמה גדולים לא פחות, נתנה 3 נאמברים קסומים ומורכבים שיכלו בקלות להימשך להופעה שלמה, ונדהמה מכמות האהבה שהורעפה עליה בבארבי. הקהל הסתפק בה כזמרת הליווי בהופעה של נוניים, שבהמשך נראה שגם היא עצמה התקשתה להכיל את הפופולריות העצומה שהיא צברה כאן בלבנט.
נוניים עלתה על הבמה עם חיוך שלא ירד, הקדישה דקה ארוכה ללחוץ ידיים לכל המעריצים בקדמת הבמה והתייחסה גם לקהל חלק הדרומי של הבארבי המרוחק מעט מהבמה. לפעמים החוט שמפריד אמנים וזמרים טובים מפריצה מטאורית הוא אישיות ואופי חזקים, ביטחון עצמי והיכולת להעביר את המוזיקה בצורה הנכונה, עם הגישה המתאימה, ולהקרין אותה החוצה לקהל. נוניים נראתה במהלך ההופעה (הקצרה מדי – פחות משעה) בטוחה בעצמה ובמוזיקה שהיא עושה, הקרינה אופטימיות ולא יכולה הייתה שלא לגרום לכל הקהל לחייך ולזוז עם הקצב. גם כששכחה את המילים (אקניה הייתה חברה ודאגה להזכיר לה) יצאה מזה בהצלחה עם חיוך קטן וההצגה נמשכה.
החולשה של הערב הייתה היעדר ליווי מוזיקלי – מלבד זמרת הליווי על האורגן, במשך כל ההופעה ניגן רק פלייבק ברקע. לא כלים חיים, כלי נשיפה וכדו' שיזריקו קצת נפח לנאמברים. אולי זה כי אני רגיל להופעות של אינדי/רוק, אבל הייתה חסרה לי עוד נוכחות על הבמה. מצד שני, היצירה של נוניים לא נסמכת על הפקה בומבסטית שאמנים בהיפ-הופ נופלים אליה מדי פעם, אלא על היותה קטנה, אישית, צנועה. כך שאולי עודף כלים היה פוגע באינטימיות הזאת.
רגע לפני שהערב הסתיים עם הדרן כפול וקריאת "פאק טראמפ!" שעוררה הדי תשואות בקהל, וידאתי שיש לי תיעוד מהמופע שלה רגע לפני פריצה, רגע לפני שלא ישאלו אותי יותר "מי?" אלא יכירו בעל-פה, כי נוניים הולכת להישאר באזור. וגם טראמפ, כך נראה.
תמונה למזכרת / צילום: עמיר תדמור
פורסם במקור ב-8.11.2016 ב-Cafe TheMarker
נוסע בזמן | Time Traveler 